רש"י על סנהדרין מ׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור סנהדרין מ׳ ב:ד׳
4 בְּ״הֵיטֵב״ ״הֵיטֵב״ יָלְפִינַן מֵהֲדָדֵי, וּגְזֵירָה שָׁוָה מוּפְנָה. דְּאִי לָא מוּפְנָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ. לָאיֵי, אַפְנוֹיֵי מוּפְנֵי. מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִיכְתַּב ״וְדָרְשׁוּ וְחָקְרוּ״, וְשַׁנִּי קְרָא בְּדִיבּוּרֵיהּ בְּ״הֵיטֵב״, שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי.
פירוש רש"י על סנהדרין מ׳ ב:ד׳
4 בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה הוא - כדמפרש ואזיל ואין משיבין עליה שזו היא מדה בתורה גזירה שוה המופנה למידין ואין משיבין:
5 איכא למיפרך - כדפרכינן:
6 מדהוה ליה למיכתב - בעדים זוממין ודרשו וחקרו:
7 ושני בדיבוריה בהיטב ש"מ - שינויא דלישנא לאפנויי ועיקר קרא לדרשא דמניינא: